1ולבא עד תכונת יושר אמרי אמת אשר דיבר משה רבינו ע"ה אל תפן וכו' לא חמור וכו' נקדים אשר פירש הרב מה"ש פרימו במאמרם ז"ל לא לן אדם בירושלם ובידו עון שהשני תמידין היו מכפרין דקשה דהתמידין היו מכפרין על השוגג ואיך קאמר לא לן אדם ובידו עון והרי אם הוא יש בו עון אין התמידין מכפרין, וניחא ליה להרב ז"ל במה שכתבו מן המפרשים דבתחילה אדם נכשל בשוגג ומהשוגג יבא אל המזיד ונשא עונו, ומאחר שהתמידין היו מכפרין על השוגג לא משכחת תו בידם עון דלא יתכן עון אלא בהקדמת שוגג וכאשר נמחק השוגג עון עצמו לא אתי זהו תורף דברי הרב ז"ל, גם נקדים מה שפירשו המפרשים במאז"ל שחשדוהו מאשת איש שהיתה הכונה במשז"ל כל המקבל שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף, ואמרו רז"ל בירושלמי פ"ג דבכורים ורמוז בבבלי בקדושין סוף דף ל"ג על פסוק והביטו אחרי משה חמו שקיה חמו כרעיה אכיל הוא מיאודאי ושתי הוא מיאודאי הכל משל צבור עכ"ד, ונמצא לפי זה דהכא דכתיב וישמע משה ויפול על פניו ואז"ל ששמע שחשדוהו מאשת איש היינו ששמע שאומרים עליו שהוא נוהג שררה ליהנות משל צבור והשתא משה ידבר לפני ה' דברות שתים לסתור כל תלונותיהם ולאפוקי כל אשר דיברו שטנה עליו, פתח ואמר אל תפן אל מנחתם כמו שפירש"י יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל וכו' דכיון שהתמידין מכפרין על השוגג שלא יבואו למזיד, וזהו באדם כשר, וכמו שפירש הרב מהר"ש הנז' דאז אינו בא לידי עון, אמנם אלו שהזידו והתעיבו אל תפן אל מנחתם חלק שיש להם בתמידין ולא יקובל לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו לאות לבני מרי כי כל דברי שקר סבבוני בכחש, ומה שטענו שאני גזלתי משל צבור הלא לא חמור אחד מהם נשאתי אף כשהלכתי לצרכם דדינא הוא לשלם מה שהוצאתי בשבילם ועל כל זה לא לקחתי ואיך יתכן שאגזול משל צבור, או אפשר שכונת אומרו לא חמור אחד מהם נשאתי שכלם טענו את בעירם טעו"ן ברכה מהביזה כמ"ש בפ"ק דבכורות דף ה' ע"ב מה נשתנו פטרי חמורים וכו' שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל א' וא' מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספא ודהבא של מצרים, ואמרו פ"ק דסוטה דף י"ג שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק ביוסף, וז"ש לא חמור אחד מהם שטענו מהביזה נשאתי אף שאני הייתי נושא ארונו של יוסף שעל כל ישראל מוטל ומצינא לאשתעויי דינא תנו לי חמור א' מהביזה כי שלוחכם אני לשאת ארונו של יוסף עם כל זה לא חמור וכו' ואם במותר לי לא לקחתי איך אפשר לגנוב משל צבור, ומה שאמרו מענין המרגלים שהיתה כונתי לישאר חי מ' שנה ולהשתרר ככל הדברים הנתנין למעלה לא הרעותי את אחד מהם לא מידי היתה זאת להרע אף לאחד מהם וק"ו גזרה קשה לישאר במדבר.
